משנה: בְּאֵי זֶה צַד פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן. הָֽיְתָה בִתּוֹ אוֹ אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת הָאֵילּוּ נְשׂוּאָה לְאָחִיו וְלוֹ אִשָּׁה אֲחֶרֶת וָמֵת כְּשֵׁם שֶׁבִּתּוֹ פְּטוּרָה כָּךְ צָרָתָהּ פְּטוּרָה. הָֽלְכָה צָרַת בִּתּוֹ וְנִשֵּׂאת לְאָחִיו הַשֵּׁנִי וְלוֹ אִשָּׁה אֶחֶרֶת וָמֵת כְּשֵׁם שֶׁצָּרַת בִּתּוֹ פְּטוּרָה כָּךְ צָרַת צָרָתָהּ פְּטוּרָה אֲפִילוּ הֵן מֵאָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ואשת אחיו מאביו. בגמ' מפרש:
אמו. שהרי היא לאחיו אשת האב ואפילו היא אנוסת אביו כדאמרינן לעיל דהאי מתני' ר' יודה היא:
צרותיהן מותרות. שאין צרת ערוה אסור' אלא בנופלת לפניו ליבום מאחיו:
לאחרים. ולא לאחיו מאביו שלא' בעבירה כדאמר בגמ':
מתני'. חמורות. מפרש בגמ' מהו חומר שלהן:
וכל היכולה למאן. כגון שהערוה קטנה ולא מיאנ' בבעל ומת צרתה חולצת שאין קידושי' קידושי תורה לפטור צרתה אבל אינה מתייבמת דכיון דרבנן תקינו לה קידושין הרי היא כאשת אחיו וצרתה אסורה:
מתני'. צרתה מותרת. שהרי בשעת זיקת יבום אינה צרתה:
כשם שצרת בתו פטורה. דאסורה עליו משעת נפילה ראשונה כך צרת צרתה וכן לעולם אם יש לו אחין הרבה כדדריש לעיל דלצרור משמע צרות הרבה וכללא דהאי מתני' דנקטינן יבמה שנאסרה שעה אחת על יבמה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה לעולם:
לאחיו השני. דהיכא דיש אחר שתיהן מותרות לו ומייבם לאיזו שירצה ויבם צרת בת אחיו והיה לו אשה אחרת ומת:
מתני'. כשם שבתו פטורה. דאין שם אח אלא הוא כך צרתה פטורה כדילפינן לעיל מלצרור:
7a אַתְייָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. אָמַר יִבְדְקוֹ דַדֶּיהָ. מַה. כְּרִבִּי יוּדָה. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר. עַד שֶׁיַּרְבֶּה שָׁחוֹר. וְהוּא דְאָמַר כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אֵין בֶּין יְמוֹת הַנַּעֲרוּת לִימוֹת הַבַּגְרוּת אֶלָּא וֹ חֳדָשִים בִּלְבַד. וְאָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִִבִּי יוֹחָנָן. אֵין עוֹשִׂין מַעֲשֶׂה. הָדָא דְתֵימַר בְּתוֹךְ הַזְּמָן. אֲבָל לְאַחַר הַזְּמַן עוֹשִׂין מַעֲשֶׂה. בְּרַם הָכָא סָפֵיק רָבָה שָׁחוֹר סָפֵיק לֹא רָבָה שָׁחוֹר כּוֹפוֹ אֲנִי לִיתֵּן גֵט. רָבָה הַשָּׁחוֹר אֵינוֹ נוֹגֵעַ בַּגֵּט.
Pnei Moshe (non traduit)
אינו נוגע בגט. דמשנבעלה אח''כ חלו קידושי ראשונים ואינה צריכה גט משני. וזה מסתייע למאי דפרישית לעיל דלר''י לא סבירא ליה דעל דעת קידושי ראשונים הוא בועל. וכן מוכח ממסקנת הבבלי שם לדידן דב' שערות הוו סימני נערות ואם בעל לאחר שגדלה לא אמרינן על דעת קידושי ראשונים הוא בועל וכרב בבלי מכילתין דף ק''ט:
כופו אני. להשני ליחן גט משום דספק אם היתה גדולה ואינה יכולה למאן ואין נישואיה כלום ספק לא:
רבה השחור. דודאי גדולה היא:
אתא עובדא לפני רבי יוסי. בקטנה שלא מיאנה והגדיל' ועמדה ונישאת הויא כדמוכח מדלקמן:
מה כרבי יודה כו'. כלומר דמתמה מה דעתיך כר''י דאמר עד שירבה שחור דאז מיחשבא גדולה והכא ספק ריבה שחור ספק לא ריבה הויא כדלקמ' ולכן צוה לבדוק בדדי' כדמפרש ואזיל:
הוא דאמר ריב''ל כו'. כלומר דמעתה מסימני בגרות נוכל להבין מאימתי חלפו ימי הנערות ואע''ג דלר''י אין כאן סימנים מ''מ לגדולה מחשבין לה דחיישינן שמא נשרו:
ואמר ר' אבהו כו' אין עושין מעשה. מסקנת הקושיא היא דאין חוששין שמא נשרו אם בדקו ולא אשכחו סימנין לחשבה כגדולה. וכרב פפי פ' יוצא דופן דף מ''ו:
ומשני הדא דתימר בתוך הזמן. תוך שנת י''ב אבל לאחר הזמן עושי מעשה לחשבה כגדולה דחיישינן שמא נשרו. וכדמסיק שם דהיכא דקדשה בתוך הזמן ובעל לאחר זמן דאיכא ספיקא דאורייתא דחוששין והכא נמי כדמסיק:
ברם הכא. לר' יודה נמי דספק ריבה כו' היתה בההיא עובדא:
אמר יבדקו דדיה. אם נראו בה סימני בגרות כדתנן פ' בא סימן משיטו הדדים וכדמסיק:
הלכה: כֵּיצַד פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן. הָֽיְתָה בִתּוֹ אוֹ אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת הָאֵילּוּ כול'. הִיא מַתְנִיתָא כָּל הַיְּכוֹלוֹת לְמָאֵן וְלֹא מֵיאֵינָה צָרָתָהּ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' ה''ג כיני מתניתא כו' ומת' צרתה חולצת כו'. כלומר דכן מוקמינן למתני' כמ''ד לעיל דבמתה הערוה מיירי והיינו דדייק מדלא קתני אלא מתה בתו או נתגרשה ואח''כ מת אחיו ולא נקט נמי מיאנה ואח''כ מת אחיו צרתה מותרת וע''כ דטעמא דבמיאון יכולה לעקור זיקתו אפי' לאחר מיתתו וא''כ קשה סיפא דקאמר כל היכולה למאן כו' דתמאן השתא אלא ודאי במתה איירי ודלא כאבא מרי לעיל הלכה ב' דמוקי בקיימת וטעמא משום דבשעת נפילה נראית כצרת בתו. אבל בבבלי מוקי לה כר' אבא מרי וכאשר ציינתי שם ולפ''ז הא דלא נקט במתני' מיאנה ואח''כ כו' ע''כ צריכין לטעמא כמ''ש התוס' שם ד''ה מתה בתו משום דמתני' אתא לאשמועינן אפי' כנס אחיו את הנכרית ולבסוף גירש בת אחיו דהיו צרות קודם גירושין הואיל ובשעת נפילה לא היתה צרה ובמיאנה או שנמצאת איילונית אין שום חידוש דבטלי להו קידושי קמאי וכך לי כנס ולבסוף מיאנה כמו מיאנה ולבסוף כנס:
היא מתני' כו' ל''ג ואשגרת לישנא דלקמן אחר הל' ד' היא:
משנה: בְּאֵי זֶה צַד אִם מֵתוּ הֵן צְרוֹתֵיהֶן מוּתָּרוֹת. הָֽיְתָה בִתּוֹ אוֹ אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת הָאֵילּוּ נְשׂוּאָה לְאָחִיו וְלוֹ אִשָּׁה אֲחֶרֶת מֵתָה בִתּוֹ אוֹ נִתְגָּֽרְשָׁה וְאַחַר כָּךְ מֵת אָחִיו צָרָתָהּ מוּתֶּרֶת. וְכָל הַיְּכוֹלָה לְמָאֵן וְלֹא מֵיאֵינָה וּמֵתָה צָרָתָהּ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
ואשת אחיו מאביו. בגמ' מפרש:
אמו. שהרי היא לאחיו אשת האב ואפילו היא אנוסת אביו כדאמרינן לעיל דהאי מתני' ר' יודה היא:
צרותיהן מותרות. שאין צרת ערוה אסור' אלא בנופלת לפניו ליבום מאחיו:
לאחרים. ולא לאחיו מאביו שלא' בעבירה כדאמר בגמ':
מתני'. חמורות. מפרש בגמ' מהו חומר שלהן:
וכל היכולה למאן. כגון שהערוה קטנה ולא מיאנ' בבעל ומת צרתה חולצת שאין קידושי' קידושי תורה לפטור צרתה אבל אינה מתייבמת דכיון דרבנן תקינו לה קידושין הרי היא כאשת אחיו וצרתה אסורה:
מתני'. צרתה מותרת. שהרי בשעת זיקת יבום אינה צרתה:
כשם שצרת בתו פטורה. דאסורה עליו משעת נפילה ראשונה כך צרת צרתה וכן לעולם אם יש לו אחין הרבה כדדריש לעיל דלצרור משמע צרות הרבה וכללא דהאי מתני' דנקטינן יבמה שנאסרה שעה אחת על יבמה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה לעולם:
לאחיו השני. דהיכא דיש אחר שתיהן מותרות לו ומייבם לאיזו שירצה ויבם צרת בת אחיו והיה לו אשה אחרת ומת:
מתני'. כשם שבתו פטורה. דאין שם אח אלא הוא כך צרתה פטורה כדילפינן לעיל מלצרור:
הלכה: כֵּיצַד אִם מֵתוּ הֵן צְרוֹתֵיהֶן מוּתָּרוֹת כול'. כֵּינִי מַתְנִיתָא כָּל הַיְּכוֹלוֹת לְמָאֵן וְלֹא מֵיאֵנָה וּמֵתָה צָרָתָהּ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' ה''ג כיני מתניתא כו' ומת' צרתה חולצת כו'. כלומר דכן מוקמינן למתני' כמ''ד לעיל דבמתה הערוה מיירי והיינו דדייק מדלא קתני אלא מתה בתו או נתגרשה ואח''כ מת אחיו ולא נקט נמי מיאנה ואח''כ מת אחיו צרתה מותרת וע''כ דטעמא דבמיאון יכולה לעקור זיקתו אפי' לאחר מיתתו וא''כ קשה סיפא דקאמר כל היכולה למאן כו' דתמאן השתא אלא ודאי במתה איירי ודלא כאבא מרי לעיל הלכה ב' דמוקי בקיימת וטעמא משום דבשעת נפילה נראית כצרת בתו. אבל בבבלי מוקי לה כר' אבא מרי וכאשר ציינתי שם ולפ''ז הא דלא נקט במתני' מיאנה ואח''כ כו' ע''כ צריכין לטעמא כמ''ש התוס' שם ד''ה מתה בתו משום דמתני' אתא לאשמועינן אפי' כנס אחיו את הנכרית ולבסוף גירש בת אחיו דהיו צרות קודם גירושין הואיל ובשעת נפילה לא היתה צרה ובמיאנה או שנמצאת איילונית אין שום חידוש דבטלי להו קידושי קמאי וכך לי כנס ולבסוף מיאנה כמו מיאנה ולבסוף כנס:
היא מתני' כו' ל''ג ואשגרת לישנא דלקמן אחר הל' ד' היא:
משנה: שֵׁשׁ עֲרָיוֹת חֲמוּרוֹת מֵאֵילּוּ מִפְּנֵי שֶׁנְּשׂוּאוֹת לָאֲחֵרִים צָרוֹתֵיהֶן מוּתָּרוֹת. אִמּוֹ וְאֵשֶׁת אָבִיו וָאֲחוֹת אָבִיו אֲחוֹתוֹ מֵאָבִיו. וְאֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו וְאֵשֶׁת אָחִיו מֵאָבִיו.
Pnei Moshe (non traduit)
ואשת אחיו מאביו. בגמ' מפרש:
אמו. שהרי היא לאחיו אשת האב ואפילו היא אנוסת אביו כדאמרינן לעיל דהאי מתני' ר' יודה היא:
צרותיהן מותרות. שאין צרת ערוה אסור' אלא בנופלת לפניו ליבום מאחיו:
לאחרים. ולא לאחיו מאביו שלא' בעבירה כדאמר בגמ':
מתני'. חמורות. מפרש בגמ' מהו חומר שלהן:
וכל היכולה למאן. כגון שהערוה קטנה ולא מיאנ' בבעל ומת צרתה חולצת שאין קידושי' קידושי תורה לפטור צרתה אבל אינה מתייבמת דכיון דרבנן תקינו לה קידושין הרי היא כאשת אחיו וצרתה אסורה:
מתני'. צרתה מותרת. שהרי בשעת זיקת יבום אינה צרתה:
כשם שצרת בתו פטורה. דאסורה עליו משעת נפילה ראשונה כך צרת צרתה וכן לעולם אם יש לו אחין הרבה כדדריש לעיל דלצרור משמע צרות הרבה וכללא דהאי מתני' דנקטינן יבמה שנאסרה שעה אחת על יבמה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה לעולם:
לאחיו השני. דהיכא דיש אחר שתיהן מותרות לו ומייבם לאיזו שירצה ויבם צרת בת אחיו והיה לו אשה אחרת ומת:
מתני'. כשם שבתו פטורה. דאין שם אח אלא הוא כך צרתה פטורה כדילפינן לעיל מלצרור:
משנה: בֵּית שַׁמַּאי מַתִּירִין הַצָּרוֹת לָאַחִים. וּבֵית הִלֵּל אוֹסְרִין. חָֽלְצוּ בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין מִן הַכְֹּהוּנָּה וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין. נִתְייַבְּמוּ בֵּית שַׁמַּאי מַכְשִׁירִין וּבֵית הִלֵּל פּוֹסְלִין. אַף עַל פִּי שֶׁאֵלּוּ אוֹסְרִין וְאֵלּוּ מַתִּירִין אֵלּוּ פּוֹסְלִין וְאֵלּוּ מַכְשִׁירִן לֹא נִמְנְעוּ בֵית שַׁמַּאי מִלִּישָּׂא נָשִׁים מִבֵּית הִלֵּל וְלֹא בֵית הִלֵּל מִבֵּית שַׁמַּאי. כָּל הַטְּהָרוֹת וְהַטּוּמְאוֹת שֶׁהָיוּ אֵילּוּ מְטַהֲרִין וְאֵילּוּ מְטַמְּאִין לֹא נִמְנְעוּ עוֹשִׂין טְהָרוֹת אֵילּוּ עַל גַּבֵּי אֵילּוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני'. מתירין הצרו'. דלית להו הך דרשא דלצרור דס''ל כר''ש דדריש לה בבבלי לדרש' אחריתא בשעה שנעשות צרות זו לזו לא יהא לך ליקוחים אפי' באחת מהן וטעמייהו מפרש בגמרא:
חלצו. הצרות מן האחין:
ב''ש פוסלין מן הכהונה. שחליצתן חליצה:
וב''ה מכשירין. שהרי אינה זקוקה היא וכחולצת מאינש דעלמא היא:
נתייבמו. לאחים ב''ש מכשירין אותן לכהנים אם נתאלמנו מיבמיהן:
וב''ה פוסלין. שהרי נבעלו לאסור להן והרי היא כזונה דאסירה לכהן:
לא נמנעו. מפרש בגמ':
אלו על גב אלו. שהם משאילין כליהם אלו לאלו:
וְאֵשֶׁת אָח לֹא יְבִימְתּוֹ הִיא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. תִּיפְתָּר שֶׁהָיָה לָהּ בָּנִים מֵאַחִים.
Pnei Moshe (non traduit)
ואשת אח לא יבמתו היא. בתמיה ואמתני' קאי דקחשיב אשת אחיו מאביו בחמורות:
תיפתר שהיו לה בנים מאחים. כלומר מאחיו מאביו ואין בה צד יבום ואם נישאת אח''כ לאחרים צרתה מותרת דהויא שלא במקום מצוה:
רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי. הַבָּא עַל הַצָּרָה מַהוּ שֶׁיְּהֵא חַייָב עָלֶיהָ מִשּׁוּם אֵשֶׁת אַח. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אִילּוּ אֶיפְשַׁר לְצָרָה בְּלֹא אֵשֶׁת אַח יְאוּת. אֶיפְשַׁר לְאֵשֶׁת אַח בְּלֹא צָרָה. אֵיפְשַׁר לְצָרָה בְּלֹא אֵשֶׁת אַח.
Pnei Moshe (non traduit)
הבא על הצרה. של הערוה מהו כו' דקס''ד דאע''ג דפטרה רחמנא מיבום כדדרשינן מלצרור מ''מ קיל איסור' הואיל ובמקום יבום הוא ואם הוא חייב כרת עלי' כשאר אשת אח:
יאות. שפיר קא מיבעיא לך:
איפשר כו'. זהו משכחת לה אלא אפשר לצרה בלא אשת אח בתמיה דהיא גופה אשת אח היא וכשפטרה התורה מיבום באיסור אשת אח כיש לה בנים קיימא. א''נ י''ל דר' ירמי' בעי הבא על הצרה שנישאת לאחיו השני ומת וחזרה ונפלה לפניו אם באיסורה הראשון קיימא. והשיב לו ר' יוסי דאי אפשר לצרה בלא איסור אשת אח שנאסרה עליו בנפיל' הראשונה והרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה עליו לעולם כדאמרינן לעיל הלכה ג':
תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. אֵין צָרָה אֶלָּא מֵאָח בִּלְבַד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. מִפְּנֵי שֶׁהֵן נְשׂוּאוֹת לָאֲחֵרִים צָרוֹתֵיהֶן מוּתָּרוֹת. רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי. וּתְהֵא צָרָה מִן הַשּׁוּק. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. לֹא שְׁמִיעַ רִבִּי יִרְמְיָה הָדָא דְתַנֵּי רִבִּי חִייָה. לֹא שְׁמִיעַ לְמַתְנִיתִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן נְשׂוּאוֹת לַאֲחֵרִים צָרוֹתֵיהֶן מוּתָּרוֹת. חָזַר וָמַר. אִין דִּשְׁמִיעַ. אֶלָּא כְּאִינַשׁ דִשְׁמִיעַ מִילָּה וּמַקְשֵׁי עֲלָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
חזר ואמר ר' יוסה לנפשיה אין דשמיע ליה אלא כבן אדם דשומע דבר מה ומקשי עלה לידע הטעם ולא מסיק הכא טעמא ובבבלי קאמר דמעליה ילפינן כדפרישית במתני' בריש מכילתין וע''ש:
לא שמיע. לר' ירמיה הדא כו'. א''נ לא שמע למתני' כו' בתמי':
ותה' צרה מן השוק. ולמה לא תהי' צרת ערוה אסורה אפי' שלא במקום יבום:
מתני' אמרה נמי כן מפני כו':
אין צרה אלא מאח בלבד. כדפרישית במתני' דשלא במקום מצוה מותרת הצרה:
הלכה: שֵׁשׁ עֲרָיוֹת חֲמוּרוֹת מֵאֵילּוּ מִפְּנֵי שֶׁנְּשׂוּאוֹת לָאֲחֵרִים כול'. מַה אִינָּה חֲמוּרָה. הָכָא כָרֵת וְהָכָא כָרֵת. הָכָא מַמְזֵר וְהָכָא מַמְזֵר. מַהוּ חֲמוּרוֹת. שֶׁאֵינָן יְכוֹלוֹת לְהִינָּשֶׂא לָאַחִים שֶׁלֹּא בַעֲבֵירָה. 7b וְתַנֵּי רִבִּי חִייָא כֵן. וְכוּלָּן אִם יְכוֹלוֹת לְהִינָּשֶׂא לָאַחִין שֶׁלֹּא בַעֲבֵירָה צָרוֹתֵיהֶן פְּטוּרוֹת מִן הַחֲלִיצָה וּמַן הַיִּבּוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
ותני ר''ח כן. בתוספתא וציינתיו לעיל הל' א' דתני וכולן כו' שלא בעבירה דאז צרותיהן פטורות ואם נשאו בעבירה לא משכחת לה כדפרי' וזה מסתייע לפי' הרמב''ם ז''ל במשנה כן. והא דקאמר וכולן אם יכולות להנשא שלא בעבירה פירש הש''ס לעיל דמכולן אין לך אלא אמו אנוסת אביו ואליבא דרבנן כדפרי' שם:
שאין יכולות כו'. כלומר דמתני' ה''ק דודאי אפי' אותן ט''ו עריות אם הן נשואות לאחרים צרותיהן מותרות שאין צרה אלא מיבום אלא דהחומר באותן עריות שאין יכולות להנשא לאחים שלא בעבירה ואם נשאו בעבירה מ''מ צרותיהן מותרות שאינן צרת ערוה שהרי אין קידושין תופסין באותן עריות:
גמ' מה אינה חמורה. במה הן חמורות מאותן ט''ו עריות דהא בכולן כרת והולד ממזר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source